פסח מצה ומרור
פסח
פסח הגיע! והביא עמו את האביב? אולי. שנה משוגעת זו היתה. בסוכות עדין היה קיץ, בחנוכה הרגיש כמו סתו ואפילו טו' בשבט לא ממש התנהג כמו חורף. החורף פשוט נדחה קצת, לא רציני, רק כמה חודשים.
בדרך כלל בבוקרו של ערב פסח יש ריח מיוחד מאוד באויר. ריח כזה שזורק אותי אחורה שני עשורים ונותן תחושה יחודית של חופש. אולי זו התנייה מימי בית הספר. דווקא השנה, נעדר הריח הזה. חבל!
מצה
בלי קשר לריח, התחושה הפסחית האופיינית התיישבה היום על תל-אביב. בבוקר ירדנו כהרגלנו למאפיה, אבל כבר לא היה מה לקנות, החל מתשע כבר לא מוכרים חמץ. המצב היה דומה גם במכולת השכונתית, שם נאלצנו לשמוע על תלאות ביעור החמץ. ניתן היה לחשוב שכל זה יפריע, אבל זה נותן תחושה טובה, מעין הרגשה של משמעות, שמתחילה תקופה חדשה. בכל מקרה אין מה לדאוג, בעיר הקודש תל-אביב אין באף פסח בעיה של חמץ.
מרור
השנה, אנחנו "עושים את החג" בירושלים, עיר האורות, מה שאומר - נסיעה. נסיעה בערב פסח גורמת לחשוב, כבר כמה ימים לפני, שזה קצת מצחיק, שקוראים ללילה הזה "ליל הסדר", כאשר מה שיש בו יותר מכל זה בלאגן. בלאגן בכבישים, בלאגן מסביב לשולחן, בלאגן ברשתות הסלולריות מרוב SMS-ים - ובקיצור, הקשר בין המצב ביום הזה לבין סדר הינו טרמינולוגי בלבד.
פסח חצי אביבי בפארק הירקון - כתיבת שורות אלו
יצאתי ידי חובתי?
